תוכן

לג) והנה אלו הז' מדות פחות שליש, שנתבאר שגדל הז"א, בהיותו בסוד עיבור במעי התבונה, הוא סוד מה שאמרו חז"ל, כל היולדות לשבעה, יולדת למקוטעין, שאינם ז' שלימים. והענין הוא, כי זה העיבור הראשון של ז"א, היה של ז' חדשים מקוטעין, פחות שליש. כנז’ שנעשה מן ז' מדות פחות שליש מדה, כמו שמצינו כמה צדיקים: משה, ושמואל, ופרץ, וזרח, וכיוצא בהם, שנולדו לז' חדשים למקוטעין. והנה חשבון זה של ז"ח מקוטעים, הוא גם כן בחי' עיבור של ט' חדשים שלימים, באופן זה: כי הנה הנצח וההוד, נכפלו והיו ד' מדות כנז’. גם הת"ת אעפ"י שאין בו רק שליש א', עכ"ז להיותו שרשו שהוא הת"ת מדה בפ"ע, ואינו בכלל השאר, לכן אעפ"י שאין בו רק שליש א', נחשב למדה שלימה. והנה הוכפלה, ונעשת ב' מדות. גם היסוד, אעפ"י שב' שלישים עליונים לבדם הם אל הז"א, עכ"ז נחשבים למדה שלימה לטעם שביארנו בתפארת. והנה היא הוכפלה, ונעשת ב' מדות. הרי הכל ח' מדות, ועם העטרה של המלכות, הרי תשעה חדשים שלימים.